תנ"ך על הפרק - שמות ט - בכור שור

תנ"ך על הפרק

שמות ט

59 / 929
היום

הפרק

מכות דבר שחין וברד

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ וְעוֹדְךָ֖ מַחֲזִ֥יק בָּֽם׃הִנֵּ֨ה יַד־יְהוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃וְהִפְלָ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל־לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר׃וַיָּ֥שֶׂם יְהוָ֖ה מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה יְהוָ֛ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֕מָת כֹּ֖ל מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וּמִמִּקְנֵ֥ה בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־מֵ֥ת אֶחָֽד׃וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא־מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ קְח֤וּ לָכֶם֙ מְלֹ֣א חָפְנֵיכֶ֔ם פִּ֖יחַ כִּבְשָׁ֑ן וּזְרָק֥וֹ מֹשֶׁ֛ה הַשָּׁמַ֖יְמָה לְעֵינֵ֥י פַרְעֹֽה׃וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק עַ֖ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָיָ֨ה עַל־הָאָדָ֜ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה לִשְׁחִ֥ין פֹּרֵ֛חַ אֲבַעְבֻּעֹ֖ת בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיִּקְח֞וּ אֶת־פִּ֣יחַ הַכִּבְשָׁ֗ן וַיַּֽעַמְדוּ֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיִּזְרֹ֥ק אֹת֛וֹ מֹשֶׁ֖ה הַשָּׁמָ֑יְמָה וַיְהִ֗י שְׁחִין֙ אֲבַעְבֻּעֹ֔ת פֹּרֵ֕חַ בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה׃וְלֹֽא־יָכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי־הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל־מִצְרָֽיִם׃וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶֽׁה׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃כִּ֣י ׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־הָאָֽרֶץ׃וְאוּלָ֗ם בַּעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּעֲב֖וּר הַרְאֹתְךָ֣ אֶת־כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃עוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם׃הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־הַיּ֥וֹם הִוָּסְדָ֖ה וְעַד־עָֽתָּה׃וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל־הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ׃הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים׃וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁה נְטֵ֤ה אֶת־יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־הָאָדָ֣ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּהוּ֮ עַל־הַשָּׁמַיִם֒ וַֽיהוָ֗ה נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהוָ֛ה בָּרָ֖ד עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָיְתָ֥ה לְגֽוֹי׃וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כָּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר׃רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד׃וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָה֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים׃הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד׃וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מֹשֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת־הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת־כַּפַּ֖י אֶל־יְהוָ֑ה הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לַיהוָ֖ה הָאָֽרֶץ׃וְאַתָּ֖ה וַעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל׃וְהַחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה׃וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־יְהוָ֑ה וַֽיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה׃וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַעֲבָדָֽיו׃וַֽיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה. מן הערוב הייתה ניצול במגדלים ובמבצרים אבל עתה לא תוכל להציל בהמתך מן הדבר שהוא בידי שמים: וישם ה' מועד לאמר. הוא אמר שתעשו חג ומועד וזביחה בארץ למחר יהי מועד זביחת תועבתם בארץ שימותו בדבר משם ואילך לא הייתה מכה שלא לקה תועבתם כי היה השחין באדם ובבהמה והברד הרג בהמות והארבה אכל כל ירק עשב מאכל הבהמות ובג' ימי החשך לא ניתן תבן לבהמות ומכת בכורות הייתה אף בבהמות וגם צוה הק' לקחת שה לבית אבות לעיניהם ולתת דמו על המשקוף והמזוזות בפרהסיא הגה"ה: וימת כל מקנה מצרים. דא"כ היה לו לומר למחר ימותו ואינו אומר כי אם דבר ודבר משמע שימותו מקצתם חציים שלישיתם וגם מצינו בברד שהיה להם מקנה עדיין כדכת' הירא דבר ה' הניס את מקניהו ואשר לא שם וגו' עזב את מקניהו מכלל דהוו להו מקנה אבל משמעות הפסוק כך הוא כמו שפי' וימת כל מקנה מצרים וימת כל ממקנה מצרים וסיפיה דקרא מוכיח כדכת' וממקנה ישראל לא מת אחד כלו' שהרי ממקנה בני ישראל לא מת אחד ורש"י פי' כי אומ' במכילתא שלא נגזרה גזירה אלא על אותם שבשדה כדכתיב במקנך אשר בשדה אבל בבתים לא היה דבר והכי קאמר וימת כל מקנה מצרים אשר בשדה ופי' דהיראים הניסו מקניהם בבתים, והדבר מגומגם בעיני דנר' שהוא רוצה לומר שלא נשאר מקנה רק ליראים ובברד מצינו שהיה מקנה אפי' לשאינם יריאים דכתיב ואשר לא שם ושמא גם לשאינם יראים היה מקנה ע"י מקרה שלא הוציאום אותו יום. נראה לי לפי שאמר משה הן נזבח את תועבת מצרים דנר' שהוא ירא מהם אמר הק' אתה ירא להמית יראתם עתה אמור להם שאשלח דבר ביראתם לעיניהם: ויכבד לב פרעה. בזה לא שייך שישאל רפואה דמי שמת מת ומי שחי חי: קחו לכם מלא חפניכם. כאן לא היה התראה דהיא שלישית: פיח. כמו רמץ רישייאלט"ש בלע' ונתן בהם כח ליקח אותם בחפניהם וזרקו משה השמימה שיפול על אדם ועל הבהמה ויהיו נכוים בו ויעלו בהם אבעבועות כי אדם נהכוה עולה אבעבוע במקום הנכוה ומכל מקום קורא אותו הפסוק שחין ושחין משמע שלא ע"י האש ולא מתולדותה כדמוכח בחולין מפני שמלא חפנים אש לא היה יכול להספיק לכל מצרים ומשום הכי מעצמו בא השחין ולא מחמת האש אלא שה"ק אינו רוצה לשנות מנהג העולם ועשה מקצת לפי מנהג העולם ולכך צוה להשליך עליהם רמץ וכן תמצא ברוב נסים שה"ק אינו משנה על מנהג העולם כמו (שמות ט"ו) ויורהו ה' עץ שנראה ששם תבלין להמתיק המים ואם היה רוצה לא היה צריך עץ וכן (במדבר כ"א) עשה לך נחש ושים אותו על נס ואם רצונו בלא נחש היה יכול לרפאותם וכן הרבה וזו המכה שחין נתעסקו בה הק' ומשה ואהרן דכתיב מלא חפניכם משמע אהרן חפן וזרקו משה השמימה ומן השמים נתחלקה ונפלה על כולם כי המכות היו ג' ע"י הק' ערוב דבר ומכות בכורות וג' ע"י משה ברד ארבה חושך וג' ע "י אהרן דם צפרדע כינים ושחין ע"י שלשתן: ולא יכלו החרטומים לעמוד. כי כן דרך השחין על הברכיים ועל השוקיים כדכתיב (דברים כ"ח) יככה ה' בשחין רע על הברכיים ועל השוקים: ויחזק ה'. גם בזו לא שייך לשאול רפואה כי האבעבועות מאליהן מתרפאות כאבעבוע של משה: את כל מגפתי אל לבך. הרבה מכות שיביא בברד שהיה יורד על אדם ובהמה וממיתם ומשבר בתים ואילנות ומשחית עשב השדה כדכת' כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה וכת' ואת עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שיבר והוא הדין לבתים: אל לבך. שאף לבו של אדם נשבר עליו ומתפחד מאד: העז לשון קבוץ. כמו (ישעיה י') יושבי הגבים העיזו ולא נתן משה עצה לאותו רשע אלא להודיע שהירא דבר ה' משתכר הגה"ה: וה' נתן קולות טוני"ר (tonnère, Donner): וברד אבני ברד גרשל"א (grêle, Hagel) גדולה וגסה: ואש מתלקחת אישפרטי"ר בלע': ותהלך אש ארצה. שלדר"ש (sauta, saltò, sprang hernieder) בל' שנופלת על הארץ: חטאתי הפעם. הפעם הכרתי שחטאתי ומודה אני שה' הצדיק ובדין עשה לי הרעות הללו: ואני ועמי הרשעים. שעשינו לישראל רעות על לא חמס ועברתי על מצותו מלשלחם: כצאתי את העיר. בצאתי מאתך לבא את העיר בתוך העיר אפרוש כפי וכן הוא אומר למעלה ויצא מעם פרעה ויעתר אל ה': ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון. כלו' יודע אני כי טרם שתשלחו אותנו תיראון תהיה לכם יראה ופחד גדולה מזו: והחטה והכסמת לא נוכו. להשחיתם בא הארבה: ומטר לא נתך. אפי' גשמים היו נתכין ונפשרין על הארץ: ויכבד לבו. כי ידעו כי לא יחזור הברד עליהם כי אין הק' שונה מכה שני פעמים: ה' לי לא אירא, ביום צר לי ביום עברה, בשמו אמצא עזרה, חסד יסובבני כפי תחרא, בסיימי סדר וארא.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך